החוק הראשון בעולם ההשקעות הוא: 'לעולם אין לערב רגש בקבלת החלטות כלכליות'. צעירים מרחבי העולם מערערים על הכלל הבסיסי הזה ודורשים ממוסדות להימנע
מהשקעה בחברות הדלק והנפט הגדולות. מדובר בפן הסביבתי של תנועה ציבורית רחבה יותר הקוראת להשקעה מוסרית. הנושא החדש שמאתגר מוסדות פיננסיים סביב העולם הוא נושא ההימנעות מדלקים פוסיליים. וקבוצות הפעילים הסביבתיים מתחילים לאמץ מוטו
חדש- 'השקעה בחברות דלק היא סכנה כלכלית'.
מעבר לעמדות הירוקות המסורתיות שקוראות לציבור לפעול לטובת כדור הארץ. התנועה הסביבתית החדשה גורסת שהשקעה בחברות הדלק היא השקעה לא כדאית מבחינה כלכלית ומזהירה מפני "בועת הפחמן". הטענה היא שהערך המיוחס לנכסי חברות הדלק, קרי, ערך מאגרי הנפט\ פחם\ גז שבבעלותן, מנופח מכיוון שלא יהיה ניתן להשתמש בכ-80% מהמאגר.
הרקע לטיעון מתחיל ב 2010 בכנס קנקון של ועידת האו"ם להתמודדות עם שינויי אקלים (UNFCCC). אז נקבע רף שתי המעלות לפיו יש להימנע מעליה של 2 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ. כשנה לאחר מכן, ב2011 פירסם לראשונה ארגון כלכלנים ואנליסטים בריטי בשם carbon tracker דו"ח על בועת הפחמן. הדו"ח מבוסס על מחקר מדעי שחישב את כמות הפחמן שניתן לפלוט לאוויר העולם עד 2050 בלי לעבור את סף שתי המעלות של האו"ם. על פי המחקר ניתן לשחרר לאוויר בין השנים 200-2050 886 ג'יגהטון פחמן דו חמצני או בקיצור 886gtco2. העניינים מתחילים להסתבך כשמבינים שמתחילת המאה כבר בזבזנו יותר משליש מ'תקציב הפחמן' הזה, מה שמשאיר לנו 565gtco2 מ2011 (אז פורסם המחקר) ועד 2050. הסכנה הפיננסית נחשפת כשלוקחים בחשבון נתון נוסף. כלל מאגרי הדלק המוכרים בעולם מכילים פוטנציאל של 2,795gtco2. חשבון פשוט מגלה לנו שניתן להשתמש רק בכחמישית מכלל מאגרי הדלק בעולם וזה מבלי להתייחס למאגרים שוודאי יתגלו בעתיד, מליארדי דולרים מושקעים מדי שנה בחיפוש מאגרים חדשים, מוערך כי ב2013 לבדה הושקעו 674 מליארד דולר.
ההשלכות של החישוב הן עצומות. שוויין של חברות הדלק העולמיות מחושב על פי שווי מאגרי הדלק ברשותן, אבל 80% ממאגרי הדלק 'בלתי בעירים' משמע הם חסרי ערך לחלוטין. אי לכך, כל המניות, איגרות החוב, החוזים העתידיים והנגזרות הפיננסיות השונות ומשונות הקשורות לחברות הדלק נסחרות על פי ערך מנופח. לכן, כאשר תגיע השעה בה לא ניתן יהיה להשתמש יותר במאגרי הדלק, תגיע גם קריסה כלכלית שלא נראתה כמותה. בית הספר לכלכלה של לונדון מעריך את גודל הנכסים שצפויים להימחק עם התפוצצות הבועה בכ- 6 טריליון דולר - $6,000,000,000,000
עם עלייתו של רעיון בועת הפחמן קמו ברחבי העולם קבוצות מחאה הדורשות ממוסדות פיננסיים להימנע מהשקעה בחברות הדלק, הן מסיבות סביבתיות-מוסריות והן מסיבות כלכליות. הקבוצה הגדולה ביותר שפועלת לקידום רעיון ההימנעות מהשקעה היא תנועת "350" העולמית. התנועה מורכבת בעיקרה מצעירים וסטודנטים ומרכז פעילותה הוא בארצות הברית. בראשה עומד ביל מקקיבן, עיתונאי סביבתי מוערך הנודע בעיקר בשל ספרו the end of nature שנחשב לספר הראשון על התחממות גלובלית שנכתב לציבור הרחב. התנועה השיקה לאחרונה את קמפיין go fossil free, לעידוד הימנעות מהשקעה בדלקי מאובנים. הקמפיין מספק תמיכה ומידע לקבוצות ברחבי העולם המפעילות לחץ על גופי השקעה כמו קרנות אוניברסיטאיות, קרנות פנסיה וכספי ציבור המושקעים על ידי עיריות שונות. בעקבות המחאה העולמית, נושא בועת הפחמן ומאגרי הדלק הבלתי בעירים הועלה במפגש השנתי של מחזיקי מניות ענקית הדלק shell, אך הנושא זכה לתשובה בלתי מספקת מצד החברה שהתרכזה באמירה הלקונית כי על פי תחזיותיהם הביקוש לאנרגיה צפוי להמשיך ולהתגבר בעשורים הקרובים.
יש הגורסים כי הבעיה 'פתירה', שכל שצריך הוא לוותר על סף שתי המעלות. אחרי הכל מדובר בסף שרירותי שהוסכם בועידה קטנה באו"ם, ועידה ללא מנגנוני ענישה ושהחלטותיה אינן מחייבות כלפי המדינות החברות בה. אמנם התעלמות יכולה לדחות את מועד התפוצצות הבועה, אבל אין בכך לבטל את התופעה. כיום כבר ברור לכולם שקץ עידן הדלק הפוסילי קרב. המודעות הסביבתית גדלה, טכנולוגיות אנרגיה ירוקה מתפתחות ומאגרי הנפט מידלדלים, אנרגיה ירוקה נעשית זולה מיום ליום בעוד הנפט הולך ומתייקר. גם אם מתעלמים מסף שתי המעלות או מערערים על אמינות החישובים אי אפשר להתייחס להשקעה בחברות הדלק כהשקעה בטוחה לטווח ארוך. אמנם הביקוש לאנרגיה רק הולך וגובר אבל נקודת המפנה הולכת וקרבה וכשזו תגיע, בין אם עקב מדיניות ממשלתית, פריצת דרך טכנולוגית או מחאה המונית, כשבועת הפחמן תתפוצץ כדאי שהכסף שלנו יהיה בצד הירוק.
