יש עוד הרבה דגים בים... האומנם? אולי הקלושאה השחוקה הזאת עוד נכונה בעולם הדייטים, אבל בכל הנוגע למציאות העגומה של דגי הים התיכון כבר לא ברור אם 'הרבה' זאת המילה המתאימה. דגי ים נחשבים למזון בריא, מזין ודל שומן/ לכן לא פלא שצריכת בשר דגים לנפש, הולכת וגדלה בהתמדה מדי שנה. מעבר לצריכה שגדלה גם טכנולוגיות דיג מתקדמות מאפשרות לכידת שלל רב יותר וטכנולוגיות הקפאה מאפשרות שימור בשר דגים למשך מספר שנים וכך להתפתחות של מסחר בחוזים עתידיים וספקולצות שונות על הענף. כל אלו יחד מעודדים את הדייגים לדוג אפילו יותר מאשר הנחוץ באופן ריאלי לצריכה אישית.
 |
| צריכת דגים עולמית לנפש (מקור) |
 |
| *המספרים בטבלה הינם שרירותיים ונועדו להמחשה בלבד |
האבסורד שבענף הדיג אינו חדש, מדענים וכלכלנים החלו להתעסק בתחום כבר בשנות ה60 של המאה הקודמת. ננתח רגע את הבעיה עם כלים מתורת המשחקים, לצורך הפשטה נדגים מצב בו ישנם רק 2 דייגים מתחרים. כל דיג עולה על סירתו בבוקר ומחליט באופן עצמאי האם לדוג באופן אחראי או באופן חזירי. כמובן שהתוצאות של החלטתו יושפעו מאוד מהחלטת הדיג השני. אם שניהם ידוגו יחד מעט דגים מחיר השוק עבור כל דג יעלה וכך השניים ירויחו יותר כסף עבור השלל (וגם ישמרו על הדגה לדורות הבאים), אם שניהם ידוגו בחזירות, היצע הדגים בשוק יעלה ומחיר כל דג ירד שני הדייגים ירוויחו שכר סביר כי לשניהם כמות גדולה של דגים. אם אחד הדייגים ידוג באחריות והשני בחזירות, היצע הדגים בשוק יהיה בינוני והדיג שברשותו דגים רבים ירויח הרבה יותר מחברו שדג באחריות. בהיעדר תיאום ואמון בין הדייגים כל דיג יפעל למקסם את רווחיו ולכן יבחר לדוג בחזירות. למצב הזה קוראים "שיווי משקל נאש".
היופי הוא שבעזרת תורת המשחקים בעיית דיג היתר גם ניתנת לפתרון, ניתן להעביר את נקודת שיווי משקל נאש למשבצת בה כולם מרוויחים! כל מה שצריך זה לשנות את כללי המשחק. צריכים להוסיף שני מרכיבים חדשים, תיאום ואמון. מתן אפשרות תיאום זה הצעד הקל, הדייגים מבינים שמצבם ייטב אם יתאמו את פעולותיהם ואין שום דבר המונע מהם להיפגש ולתאם אסטרטגיית דייג או אפילו להקים איגוד דייגים. אבל איך כל דיג יכול לדעת שחבריו לא ידוגו בניגוד להסכם? לצערנו לא ניתן להסתמך רק על הבטחות, צריכים לשנות את טבלת התמורות של הדייגים. פתרון יעיל הוא הושתת קנסות כבדים על דייגים שידוגו מעבר למכסה המוסכמת. כמובן שצריכה להתבצע אכיפה יעילה שתבטיח שדיג סורר אכן ייענש. הטבלה מימין מציגה את התמריצים של הדיגים אחרי החלת רפורמה בה יוטלו קנסות כבדים על דייג חזירי. במצב כזה נקודת שיווי משקל נאש זזה, עכשיו לדייגים עדיף באופן מוחלט לדוג באופן אחראי.
על אף שבעולם ישנן אגודות דייג מצליחות אשר הוקמו על ידי דייגים ונותנות מענה יעיל לצורכי התיאום ובניית האמון. המצב בארץ מעט מסובך יותר. ענף הדיג הישראלי הינו ענף זעיר. ישנם רק כ-1,000 דייגים מקצועיים ורוב דגי המאכל הנצרכים בארץ מקורם בכלל מיבוא או מבריכות דגים. לכן תיאום בין הדייגים בלבד לא ישפר את מצבם שכן הם מתחרים מול ענפי היבוא ובריכות הדגים המייצרים כמות דגים עצומה. לכן נחוצה כאן רפורמה בהובלה ממשלתית שתפצה את הדיגים על אובדן הרווח מצמצום השלל. בעיה נוספת היא דיג המכמורות. מדובר בשיטת דיג הרסנית ביותר בה סירת דיג גדולה גוררת רשת ענקית על קרקעית הים. בשיטה הזאת קל ללכוד הרבה דגים אבל גרירת הרשת פוגעת בקרקעית הים, שם גדלים אלמוגים, ואצות שמהווים מקור מזון ומקלט למיני דגים רבים, קרקעית הים היא גם אזור ההשרצה של רוב הדגים וגרירת רשתות פוגעת בדור הבא של הדגים ובכך פוגעת בענף הדיג לטווח הארוך. המכמורות להבדיל מהחכות או מדיג ההקפה היא השיטה הבזבזנית ביותר ומוערך ש 70-80 אחוז מבעלי החיים הנתפסים ברשת הינם "שלל לוואי" דגים ללא ערך מסחרי ואף מינים מוגנים כגון דולפינים וצבי ים.כדי להפעיל לחץ על משרד החקלאות כדי שזה יגביר את הפיקוח על ענף הדיג, ידמה באוגוסט 2012 החברה להגנת הטבע את קמפיין "דגים באחריות", הקמפיין בשיתוף עם צוות מומחים פועל לגיבוש רפורמה בענף הדיג בארץ. עיקרי הרפורמה הם:
- ביטל דיג המכמורות תוך מתן פיצוי והכשרה תעסוקתית ל100 הדייגים המתפרנסים כיום מהענף.
- מיסוד גוף אכיפה והסברה אפקטיבי.
- הפסקה יזומה של הדיג בעונת הרבייה (שיטה נפוצה בענף הדיג שמיושמת ברוב המדינות המתוקנות, ביניהן אף מצרים ולבנון השכנות).
- הגדרת אזורים מוגנים בהם ייאסר דיג, לצורך התחדשות הדגה.
סרט תיעודי ישראלי ראשון על ענף הדיג של 1954, אולי הדבר היחיד שהשתנה הוא הרומנטיזציה של הענף.
(החל מ06:54 ישנה התמקדות בספינות המכמורת וניתן לראות איך כבר שישים שנה ספינות המכמורת גורמות למוות של צבי ים, תמנונים מיני דגים בלתי אכילים וכרישים קטנים.)
